אבא שלי גזען

[zlyuk]

 

אבא שלי גזען

ראה כותרת. י
להבין את זה, לקח לי זמן של התבגרות שלמה. בהתחלה, כשהייתי עוד קטן, לא היו מושגים ברורים, גם לא חלוקת גבולות חדה נוסח "זה זה וזה זה". איש לא נולד עם הסוציולוגיה והמונחים האבסטרקטיים בראש (אולי מארקס או חומסקי או קריפקה, אך לא אני בכל מקרה). והבנאדם לא אומר לך את זה ישירות, יעני אני גזען, בני. אתה סופג לאט, תחילה באופן לא ביקורתי, אח"כ מתחיל לשים לב לפאטרן, תבנית מסוימת, אדווה של דעות, רקמה של מבטים, זוויות תפנית ראשצוואר, נהמות גם בתגובה לאירועים. י
אז לא היה איכפת לו על הומויים דווקא, זה למדתי מהר. התיחס אפילו במעין חמלה אירונית - אלהים (או טבע) ברא אותם עם טוויסט, והם צריכים להתמודד. היה כמעט אקסיסטנציאלי בעניין, אך ללא מרירות - סארטר, לא קאמי. טוב, אם כבר, אז יותר דוסטוייבסקי: גישה נוקשה של מאה 19, אלה הקלפים שקיבלת, תתמודד ואל תתלונן. (ובעצם אלה לא קלפים בכלל, סתם גזרי נייר מחוספס, אך המשחק לא יבוטל בגלל זה). י
וגם בקטע של גזע ולאום - מה שיצא יצא, אבל אם אין אתה יהוהי - נדפקת, תתחיל לספוג. כי ככה: יש יהוהים ויש כל השאר. הם תמיד ישנאו אותנו, ואנחנו תמיד נעלה עליהם ונעורר קנאה ופחד. כאלה אנחנו ואין דרך להיפטר מהעול. אולי בעולם טוב יותר, פעם. אבל הדפוקים האלה לא יתנו לנו לבנות אותו. י
בהתחלה הייתי לא נח, אח"כ מתבייש. אבל האקסיסטנציאליות עזרה לי בסופו של. זהו האבא שנולדתי לו. מתמודד. אוהב. נייר מחוספס